הכרעת דין בתיק ת"פ 5615-07-11

על פי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע בתחילה דבר זיכויו של הנאשם - מחמת הספק - מהעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, שיוחסו לו בכתב האישום שהוגש נגדו בתיק זה.

כתב האישום

1.         בכתב האישום נטען כי בתאריך 24.6.11, בסמוך לשעה 23.00, שהו האיל עמאש (להלן: "המתלונן" או "האיל"), אחיו זאהר עמאש וס' (קטין יליד 1986) ואביו, נביל עמאש, בסמוך לחצר ביתם בג'סר-אל-זרקא (להלן: "הבית" ולהלן: "זאהר", "נביל" ו-ס').

עוד מתואר בכתב האישום, כי באותה השעה חלף הנאשם במהירות גבוהה ברכבו מסוג "מאזדה 3" בצבע כסף, בקרבת הבית. לאחר מספר פעמים שחלף בסמוך לבית, פנה המתלונן אל הנאשם לברר מדוע הוא נוהג במהירות ליד ביתו. בתגובה, יצא הנאשם ממכוניתו כשבידו סכין אותה החזיק שלא כדין ודקר את המתלונן בגבו. כתוצאה מן הדקירה נחבל המתלונן חבלה חמורה בגבו ונחתך עד לתת עורו, מעצם הבריח הימנית ועד לעצם הזנב השמאלית, חבלה אשר הצריכה תפירה לצורך איחויה.

נטען, כי במעשים אלה חבל הנאשם במתלונן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות תוך שימוש בנשק קר, סכין, אשר החזיק שלא כדין מחוץ לתחום ביתו או חצריו.

בשל מעשים אלה יוחסו לנאשם עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 333+335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן: "חוק העונשין") ו החזקת סכין שלא כדין (לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין).

התשובה לכתב האישום ויריעת המחלוקת

2.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום (עמ' 3 לפרוט') וכן הגיש טענת "אליבי" מפורטת בכתב (מיום 8.9.11) לפיה חזר לביתו ביום האירוע בשעה 17.30 והלך לישון עד השעה 19.00. בשעה 19.00 התעורר, שהה עם ילדיו בבית, עד השעה 19.40 ואז הלך לבית אחותו, דלה עמאש בג'סר אל-זרקא. בין השעות 21.30 ל-22.00 שב לביתו. עם שובו עלה לדירתו שבקומה השלישית, בה שהה עד למחרת. בבית היו באותו זמן אשתו וילדיו.

במהלך המשפט ומסיכומי ב"כ הנאשם עלתה הטענה כי גם מיקום הדקירה ואופן ביצועה נתונים במחלוקת בין הצדדים.

לא נתגלעה מחלוקת בין הצדדים כי המתלונן נחתך בליל האירוע חתך עמוק וארוך מעצם הבריח מימין עד לעצם הזנב משמאל, חתך שהצריך תפירתו בבית החולים בו אושפז עד 27.6.11 (עמ' 38 לפרוט' וראו תעודה רפואית ת/4, תקליטור ת/7 ותמונות ת/8). המחלוקת העיקרית בין הצדדים נעוצה אפוא באשר לשאלות מי חבל במתלונן, באיזה אופן ובאיזה מקום.

ראיות המאשימה

3.         העדים המרכזיים שהעידו מטעם המאשימה הם המתלונן, אביו ושני אחיו, אשר טענו כי היו עדים לאירוע וזיהו את הנאשם כדוקר. 

המתלונן ובני משפחתו

4.         המתלונן  - האיל נביל עמאש

כבן 18.5 בעת מתן העדות.

בחקירה ראשית תיאר המתלונן את האירוע, כדלהלן:

" היינו יושבים על השער של הדלת, בחצר שלנו, הייתי עם אח שלי ס', אח שלי זאהר ואבא שלי. בא ג'מיל באוטו, יש לו מאזדה 3, בצבע כסף, הסתובב, פעם שנייה קצת הלך, כמעט דרס אותנו אמרתי לג'מיל, למה אתה מסתובב באוטו?, ג'מיל יצא מהאוטו ודקר אותי בגב שלי, הסתובבתי ראיתי ג'מיל (העד מפנה ראשו לכיוון אחור דרך כתף שמאל) הסתכלתי ראיתי שזה ג'מיל, עלה על האוטו, נסע וברח. נפלתי על הריצפה, נדקרתי בגב שלי. אח שלי זאהר עזר לי, לקח אותי לבית חולים, ישבתי מאחורה באוטו, אח שלי זאהר נהג ואח שלי ס' ישב איתי מאחור ועזר לי, שכבתי מאחורה. גם אבא שלי היה, הוא ישב מקדימה ברכב. לקחו אותי לבית החולים. בבית החולים הייתי שבוע על המיטה." (עמ' 35 לפרוט').

לדברי המתלונן, הנאשם הוא בן-דוד של אביו ואין ביניהם סכסוך כלשהו (עמ' 35 לפרוט'). בהמשך העלה המתלונן את האפשרות שהנאשם תקף אותו משום שהעיר לו על נסיעתו המהירה (עמ' 53 לפרוט').

עוד טען: "למה שאני אגיד שג'מיל דקר אותי אם זה לא ג'מיל? זה ג'מיל" (עמ' 36 לפרוט').